כתבה באוקטובר 2006 על רו"ח אורנה צח, מאת הכתב הבכיר של עיתון גלובס, מר איתמר לוין, במסגרת סדרת כתבות על מגמת העתיד של משרדי רואי החשבון הקטנים.

רו"ח אורנה צח נחשבת למומחית מספר אחת בענייני הביטוח הלאומי. לצד ניהול משרד של אישה אחת, היא פעילה בוועד המרכזי בלשכה ומשתדלת להנחיל את דיני הביטוח הלאומי לכל רואי החשבון בישראל.
כבר בשנות ה-50 היו אזרחי ישראל הצעירה ציניים למדי בנוגע לטוהר המידות של מנהיגיהם. אז נפוצה הבדיחה על אותו ישראלי האומר לחברו: "עזוב, כולם מושחתים". חברו מתקומם: "לא נכון, יש גם פוליטיקאים ישרים". בתשובה לשאלה מי למשל, מקמט השני את מצחו ואומר: "קדיש לוז", חושב דקות ארוכות וממשיך: "וקדיש לוז כבר אמרתי?"
יושב הראש השני של הכנסת אכן היה אדם צנוע וישר, אך לא סביר להניח שהוא היה היחיד שניחן בתכונות אלו מבין ראשי המדינה. אבל הוא הפך לסמל (חיובי, כמובן). דומה המצב כאשר שואלים מי מבין רואי החשבון מתמחה בביטוח הלאומי: "אורנה צח", תבוא התשובה, ואחריה השאלה הרטורית: "ואורנה צח כבר אמרתי?"
כמו במקרה של לוז, כך גם במקרה של צח הסיפור אינו מדויק לגמרי, אבל הוא בהחלט משקף מציאות מסוימת. צח מיצבה את עצמה בעשור האחרון כמומחית מספר אחת לחוקים והתקנות הסבוכים של הביטוח הלאומי - הן בזכות פעילותה המתמשכת בלשכה כיו"ר ועדת הקשר עם הביטוח הלאומי והן בפעילותה העסקית היום-יומית.
צח היא משרד של חדר אחד ואדם אחד, פשוטו כמשמעו. היא שוכרת חדר צנוע ושירותי משרד מפאהן-קנה במגדל לוינשטיין בתל-אביב, נעזרת מדי פעם במחלקת המיסים של המשרד, אבל את כל השאר היא עושה לגמרי לבד. ומה שיותר מעניין הוא, שצח הגיעה לקטע הזה כמעט במקרה.
את דרכה המקצועית החלה צח כמתמחה במשרד אלמגור, הרבה לפני המיזוג עם ברייטמן. המאמן שלה היה מיכה ארד, וצח אסירת תודה לו עד היום: "מיכה הוא אדם רציני בצורה בלתי רגילה. היא איפשר לי לנסות את כל התחומים, וזה דבר שהיום כמעט ואין". את משרדה העצמאי פתחה צח ב-1982, והשינוי הגדול בא בדיוק עשר שנים לאחר מכן.
היה זה כאשר דני דורון התמודד על נשיאות הלשכה, והוא ביקש מצח להתמודד על מקום בוועד מרחב תל-אביב מטעם סיעתו. עד אז היתה צח חברה בוועדת ההשתלמויות של המרחב בראשותו של דורון. "נפלתי למשבצת של אשה נשואה עם ילדים, כי היו מעט מאוד נשים בתפקידים בלשכה. הבדיחה הכי טובה היא, ששאלתי את דני כמה זמן צריך להשקיע בזה, והוא אמר: שעתיים בחודש.
"להיות חבר ועד מרחב זה באמת רק שעתיים בחודש, אבל היו"ר רולי הוגן עשה אז רענון טוטלי בוועדות וכל חבר בוועד המרחב קיבל גם ראשות ועדה. אני לקחתי את הביטוח הלאומי, למרות שלא הבנתי בזה יותר מדי, כי אף אחד לא רצה את הוועדה הזו".
אין זה נכון לומר שצח לא הבינה אז שום דבר בענייני הביטוח הלאומי. "כאשה היו לי הרבה בעיות איתם ונאלצתי ללמוד את החוק", אבל לא הרבה יותר מאשר רואה חשבון ממוצע. ב-1995 שוב היה זה דני דורון שנתן לצח את הכיוון: "הוא הציע לי לשכור ממנו חדר ושירותי משרד בבית צור-שמיר. הוא אמר לי: קחי חדר, תתמחי בביטוח הלאומי והנה כל החומר שאת צריכה".
מאז, צח עובדת באותה מתכונת ומתוך בחירה שלמה. "מה שאני לא מסוגלת לעשות לבד - אני לא עושה. אני לוקחת רק לקוחות שאני אוהבת ודברים שאני מאמינה בהם, וזה יתרון ענק. לכן אני עובדת קשה וברצינות על כל תיק, ולכן גם יש לי שיעורי הצלחה יפים מאוד".
אבל למה דווקא הביטוח הלאומי, שנשמע לרוב בני התמותה כנושא משעמם? "אין חוק בישראל כל כך מרתק ושמביא כל כך הרבה תועלת לאנשים כמו חוק הביטוח הלאומי", מתקוממת צח נגד התפיסה המקובלת. "עסקתי בעבר גם בהכנת דו"חות כספיים ובביקורת פנים, ואף פעם לא קיבלתי מהלקוחות כל כך הרבה ברכות כמו בתחום הזה".
תחום הביטוח הלאומי, טוענת צח, מחייב התמחות מיוחדת, ומשתי סיבות. האחת היא טכנית: "התחום מורכב מחוקים רבים, יש בו גבייה, גמלאות, אמנות בינלאומיות לביטחון סוציאלי, קופת חולים, ביטוחי בריאות פרטיים. צריך להכיר את פקודת מס הכנסה בשל היבטי מיסוי היחיד. וצריך לדעת לתפקד מול משרדי הממשלה".
את הסיבה השנייה ואולי העיקרית ניתן לכנות "מנטלית". הראש של הביטוח הלאומי, אומרת צח, הפוך לחלוטין מזה של מערכות המיסוי האחרות. בעוד מס הכנסה, מע"מ, מס רכוש, מס שבח וכל היתר רוצים רק לקחת מהאזרח כמה שיותר, הרי שהביטוח הלאומי רואה את עיקר תפקידו דווקא בתשלומים לאזרח.
"הם באמת רוצים לשלם?
"מאוד. זה בדיוק הקטע. הביטוח הלאומי רואה את זכות הקיום שלו בגמלאות ולא בגבייה. אני רוצה לראות מבחינת המבוטח קודם כל את הזכות, ורק אחר כך לומר לו שתמורתה עליו לשלם כך וכך. התשלום לביטוח הלאומי נגזר ממעמדו של האדם, דבר שאינו קיים במס הכנסה. אדם בן 40 ואדם בן 70 ישלמו אותו מס הכנסה, אבל בביטוח הלאומי מעמדם שונה ולכן גם זכויותיהם שונות.
"אתה לא יכול לקחת רואה חשבון של מיסים ולהביא לכך שיתמחה גם בביטוח לאומי. זה לא עובד. הפער בין החוקים מוביל להמון קצרים בתקשורת בין רואי החשבון לבין הביטוח הלאומי, ואני מוצאת את עצמי הרבה פעמים מתקנת את הקצרים הללו".
רואה חשבון אחד, מספרת צח, ביקש ממנה ייעוץ כיצד למזער את תשלומיו לביטוח הלאומי. "עניתי לו: אוי ואבוי, לא עושים את זה. הרי אם חלילה יקרה לו משהו, הגימלה למשפחתו תהיה לפי התשלום האחרון שלו, ואז שכרו ייצא בהפסדו. ברגע שהראש מבין מה זה ביטוח לאומי, מפסיקים לשחק ולא מחפשים פטנט".
דוגמא בולטת יותר, המעסיקה רבות את צח בשנים האחרונות, קשורה למעברם של עובדים לחו"ל. כאן יש סתירה של ממש בין דיני המס לבין דיני הביטוח הלאומי. מבחינת המס, מוטב לעובד שינתק את זיקתו לישראל וכך ישלם פחות. אבל מבחינת הביטוח הלאומי, חשוב שתישמר זיקה כדי להבטיח את זכויותיו וזכויות משפחתו במקרה הצורך. האינטרס העליון הוא של החברה, מדגישה צח, משום שאם העובד חלילה נפטר בחו"ל - החברה היא הכתובת מבחינת האלמנה, במה שקרוי "מבחן האלמנה על מדרגות ההנהלה". ואם החברה לא דאגה לשמור על זכויותיו של העובד, היא תיאלץ להכניס יד לקופתה ולפצות את המשפחה.
"לכל המשרדים הגדולים יש מחלקות למיסוי בינלאומי. הן לא יכולות לטפל בזה?
"אני מקדישה חלק ניכר מזמני ללימוד החוק, להכיר את האנשים, לפעילות ציבורית - והכל סביב הביטוח הלאומי. מי במשרד גדול יכול להשקיע בזה כל כך הרבה זמן, וזה עוד לפני 15 שנות הניסיון שיש לי? משרד גדול יצטרך לקחת בן אדם ולשלם לו על מנת שישקיע את עצמו בתחום, שמבחינת כדאיות העיסוק בו אינו בר-השוואה למס הכנסה.
"התחום כל כך ענק, שלא יכול להיות מי שיתמחה בצורה רצינית גם במיסוי בינלאומי וגם בביטוח לאומי. חוץ מזה, צריך מישהו שיהיה לגמרי בלתי תלוי ויתן את הייעוץ בביטוח הלאומי, משום שהדבר למעשה פוגע בתכנון המס שאותו משרד עשה, בגלל ששני החוקים מתנגשים זה עם זה. ודאי שאני יושבת עם יועץ המיסוי, הכל מתואם. הם לא צריכים להתבייש לשלוח את הלקוח למומחה חיצוני".
" והם עושים זאת?
"אני אוהבת לעבוד לבד. יש לי לקוחות מאוד גדולים, שאף אחד מהם לא נשלח בידי רואה החשבון שלו. המשרד הגדול היחיד שהבין שיש לו יתרון ענק בשיתוף פעולה אתי הוא קסלמן, והוא באמת מפנה אלי לקוחות. לעומת זאת, המשרדים הקטנים לא זזים בלעדי".
" אם כולם יתמצאו בביטוח הלאומי, תדפקי לעצמך את הפרנסה.
"נכון, אבל ברגע שלקחתי על עצמי תפקיד ציבורי, אני ממלאת אותו כראוי. אין רואה חשבון ששולח לי פקס עם שאלה עקרונית ושאני לא אענה לו. יש לי כל כך הרבה ידע ואני נמצאת בתפקיד כזה ציבורי, שלא יקרה כלום אם אני אנחה רואי חשבון כיצד לפעול בצורה נכונה. זה התפקיד שלי".
כתבה זו נכתבה על ידי מר איתמר לוין ולקוחה מתוך עיתון גלובס.